במסגרת הכרעת-הדין שניתנה ביום 17.4.11 בתיק ת"פ 3568/05 בית משפט השלום בנתניה, הורשעו הנאשמים בביצוע עבירות שעניינן עבודות בניה ללא היתר ו/או בסטייה מהיתר ובניגוד לתוכנית, וכן שימוש במבנים שנבנו ללא היתר כדין בניגוד לסעיפים 145(א)(2),(א)(3) 146 ,204 (א),(ב),(ג) וסעיף 208 לחוק התכנון והבניה (להלן :
חוק התכנון והבניה).
כמו כן הורשעו הנאשמים בביצוע עבירה שעניינה שימוש חורג במקרקעין ללא היתר כדין לפי סעיפים 145(א)(3), 146 ו- 204(א),(ב),(ג) ביחד עם סעיף 208(א)(1)-(8) לחוק התכנון והבניה, בשימוש בקרקע חקלאית מוכרזת בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה לפי סעיף 204(ג) ביחד עם סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה, וכן בביצוע עבירה שעניינה מניעת מילוי תפקיד לפי סעיף 217 לחוק התכנון והבניה.
בנוסף הורשע נאשם 1 בביצוע עבירה שעניינה אי קיום צווים שיפוטיים לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.
עפ"י הנטען בכתב האישום, הנאשמים הינם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 7605 חלקה 19 (הידועים גם כחלקות 51-40 ו- 29-27) במושב נווה הימין (להלן: "
המקרקעין"). מכתב האישום עולה כי על המקרקעין חלה, בין השאר, תוכנית מתאר מקומית מס' שד/1/86 שפורסמה למתן תוקף בי.פ. 3766 עמ' 2802 מיום 13.5.90. המבנים המתוארים בכתב האישום בנויים על מקרקעין שהינה קרקע חקלאית מוכרזת שמוגדרת עפ"י תוכנית מפורטת "אזור משק חקלאי".
כן נטען בכתב האישום כי הנאשמים הקנו זכויות חזקה ושימוש במבנים המצויים במקרקעין למשתמשים ולעסקים שונים, כפי שיפורט להלן, כאשר השימוש שנעשה באותם המבנים במקרקעין הינו שימוש חורג ללא היתרים כדין. לכך הוסיף המאשימה בכתב האישום כי הנאשמים מסכימים לשימושים המפורטים בכתב האישום, מאפשרים בפועל לבצעם ומסייעים לביצועם, והכל בתמורה ולמטרות רווח, והכל ללא היתר כדין.
כפי שמתואר בכתב האישום, על המקרקעין בנויים, בין היתר, מבנים שונים בשטח כולל של כ- 9,350 מ"ר שנבנו ללא היתר כדין כמפורט להלן:
מבנה מס' 1 - מבנה בחלקו קשיח (בטון ובלוקים) ובחלק עשוי בניה קלה (קונסטרוקציית פלדה וחיפוי איסכורית) בשטח של כ- 4,200 מ"ר המשמש את הנאשם וכן את העסקים הבאים: חברת סמירנה בע"מ, שעפ"י הנטען מפעילה ומנהלת במקרקעין עסק של סוכנויות, יבוא, יצוא, שיווק, אחסון ומכירה של טובין ומוצרים שונים, ומשתמשת בשטח של כ- 400 מ"ר במבנה 1; חברת נאמרי יבוא בע"מ, שעפ"י הנטען מפעילה ומנהלת עסק של ייבוא, שיווק ומסחר של ציוד משרדי, ומשתמשת בשטח של כ- 900 מ"ר משטח מבנה 1; חברת ביוטקסט בע"מ שעפ"י הנטען משתמשת בשטח של כ- 200 מ"ר משטח מבנה 1; שקמה אומנות בעץ מלא בע"מ, שעפ"י הנטען מפעילה ומנהלת במקרקעין עסק ליצוא, שיווק ומכירה של רהיטים, ומשתמשת בשטח של כ- 570 מ"ר ממבנה 1; טאץ' עץ עם סגנון (גתר יורם), שעפ"י הנטען מפעיל ומנהל במקרקעין עסק ליצור, שיווק ומכירה של רהיטים, ומשתמש בשטח של כ- 150 מ"ר משטח מבנה 1; אידאה בע"מ, שעפ"י הנטען מפעילה ומנהלת במקרקעין עסק לייצור, שיווק ומכירה של רהיטים, ומשתמשת בשטח של כ- 1,300 מ"ר משטח מבנה 1; ישראל אהרון - בית מלאכה, שעפ"י הנטען מפעיל ומנהל במקרקעין בית מלאכה, ומשמש בחלק של כ- 70 מ"ר ממבנה 1.
מבנה מס' 2 - מבנה בחלקו קשיח (בטון ובלוקים) ובחלק עשוי בניה קלה (קונסטרוקציית פלדה וחיפוי איסכורית) בשטח של כ- 2,000 מ"ר, אשר הוקם ללא היתר ומשמש את נאשם 1. כמו כן נטען כי חברת תייקום תקשורת בע"מ שמפעילה ומנהלת במקרקעין עסק לעבודות חשמל בכל תחומי בתקשורת, משתמשת בשטח של כ- 800 מ"ר משטח מבנה 2.
מבנה מס' 3 - רחבת אספלט בשטח של כ- 3,000 מ"ר המשמשת כחניה וכביש גישה למבנים ולעסקים המתוארים בכתב האישום, שהוקמה ללא היתר ומשמשת את העסקים המתוארים בכתב האישום.
מבנה מס' 4 - גידור באורך של כ- 35 מ' שנטען כי בוצע ללא היתר.
כפי שמפורט בכתב האישום, כל המבנים והשטחים המצויינים דלעיל משמשים לצרכים של תעשייה, מסחר ואחסנה, שהינם שימושים חורגים, ללא היתר ובניגוד לתוכניות החלות על המקרקעין. עוד צויין בכתב האישום כי חלק מהמבנים 1 ו-3 קיבלו היתרי בניה לצורך מטרה מוגדרת של הקמת סככה חקלאית כשבפועל השימוש הוא למטרות ייצור תעשייתי ומסחר, בניגוד לתנאי ההיתר.
זאת ועוד עולה מכתב האישום כי הנאשם 1 הורשע עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב אישום נשוא תיק עמ"ק 5047/98 בית משפט השלום בכפר-סבא, שהוגש כנגדו בגין בניה ושימוש ללא היתרים בהתייחס לחלק מהמבנים המתוארים בכתב האישום הנוכחי. במסגרת גזר-הדין שניתן בתיק עמ"ק 5047/98 הוצא צו הריסה למבנים נשוא סעיף א.2(ב)(ג) לאישום השני שבכתב האישום הנוכחי וכן צו איסור שימוש במבנים אלו. אולם עפ"י הנטען בכתב האישום צווים אלו לא קויימו.
בהמשך כתב האישום נטען כי במועדי ביקוריהם של מפקחי היחידה הארצית במקרקעין נשוא כתב האישום פעלו הנאשמים ובני ביתם למנוע מהמפקחים לבצע את תפקידם תוך איומים, צעקות וגידופין. כך גם נטען כי הנאשמים דאגו לכך שהמשתמשים ימנעו מהמפקחים להיכנס למבנים המתוארים בכתב האישום.
כאמור, במסגרת הכרעת-הדין שניתנה ביום 17.4.11 בתיק ת"פ 3568/05 בית משפט שלום בנתניה שבענייננו הורשעו הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
במסגרת הטיעונים לעונש שהוגשו מטעם המאשימה, בהסכמת ב"כ הנאשמים, בכתב, ציין ב"כ המאשימה כי יש להתייחס לעבירות על חוק התכנון והבניה שעברו הנאשמים בכל חומרת הדין בשל היותן עבירות חמורות החותרות תחת אושיות שלטון החוק. לעניין זה הופנה בית המשפט לפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל נ' מוסא ניר אבו נימר, פ"ד מא(4).
ב"כ המאשימה התייחס בסיכומיו למספר פסקי-דין של בית המשפט העליון בהם נקבע כי לנוכח היקף תופעת הבניה הבלתי חוקית ההולכת ומתרחבת מצווים בתי המשפט לתת יד למאבק בעבירות בתחום התכנון והבנייה, כפי שתיאר זאת כב' השופט חשין ברע"פ 4375/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית אונו, פ"ד נו(3), 49: "
תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות הרכב - לעשר המכות".
לעניין טענה זו הופנה בית המשפט לרע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ואח' (פורסם בנבו) וכן לרע"פ 7978/06 אוסמה עדוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי (פורסם בנבו).
ב"כ המאשימה עתר להטלת עונשים חמורים ומרתיעים על הנאשמים כשלטענתו מדובר בעבריינות שעניינה בנייה בלתי חוקית, שימוש חורג במקרקעין ללא היתר כדין ואי קיום צו שיפוטי, והכל על רקע כלכלי-מסחרי מובהק לצורך הפקת רווחים. לכך הוסיף ב"כ המאשימה וציין כי קיימת חשיבות רבה לשיגור מסר חד משמעי ומרתיע לפיו עבירות התכנון והבנייה אינן משתלמות בעיקר כאשר מדובר בעבירות שבוצעו מטעמים כלכליים גרידא בקרקע חקלאית מוכרזת.
לעניין מדיניות הענישה המחמירה בעבירות התכנון והבנייה המחייבת, לגישת ב"כ המאשימה, הטלת עונשים מכבידים, הופנה בית המשפט להחלטת כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 8701/08 מלכה וונש ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - לודים, כן לרע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (פורסם בנבו, ניתן ביום 9.6.09), וכן לרע"פ 1352/09 קיבוץ עלומים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 4.6.09).